אגבאריה נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ

החלטה

1.         התובע עותר למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי, אשר יחווה דעתו באשר לצורך במינוי מומחה בתחום הנויורולוגי, לצורך בדיקת נכותו, שנותרה לו, לטענתו, מתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975, שעבר התובע, לטענתו, ביום 17.3.07, עת איבד שליטה ברכבו ופגע במעקה הבטיחות (להלן : "התאונה"). כן עתר התובע להטיל הוצאות המומחה על הנתבעת. הנתבעת התנגדה למינוי, ולחלופין עתרה להשית שכר המומחה שימונה על התובע.

2.         לטענת התובע, מאז התאונה ובעקבותיה סובל הוא מהגבלה וכאבים בתנועות הכתף השמאלית והצוואר. עדות לכך, ניתן לראות, לטענתו, כבר בגיליון חדר המיון, שם צויינה "רגישות קלה בכתף שמאל בזמן תנועות", ובהמשך, בביקור נוסף בבית החולים ביום 26.3.07, התגלתה רגישות במישוש מעל ACJ, המעידה, לטענת התובע, על תת פריקת הכתף כתוצאה מחבלה. עוד טען התובע, כי הפגיעה בצווארו גרמה לנזק נוירולוגי, בהפנותו לתוצאות בדיקת EMG מיום 20.09.07, שם דובר על "נזק שורשי" בגובה חוליות C7-C8, המעיד, לטענת התובע , על בעייה עצבית. בנוסף, הציג בפניי התובע מסמך רפואי חדש, צילום אולטראסאונד לכתף שמאל. מן הממצאים הנ"ל עולה, לטענת התובע, כי בפני בית המשפט קיימת ראשית ראיה לנכות הן בתחום האורטופדי והן בתחום הנוירולוגי, והכל כתוצאה מן התאונה.

3.         הנתבעת מתנגדת למינוי המומחים הרפואיים. לטענת הנתבעת, באשר לממצאים האורטופדיים הרי שבעניין הפגיעה בצוואר, גיליון חדר המיון מעלה תלונות סובייקטיביות בלבד, ואילו מבחינה אובייקטיבית "תנועות בצוואר חופשיות, ללא סימני חבלה וללא רגישות". כך גם בהמשך, התיעוד הרב שנאסף, אינו מעיד על ממצא אובייקטיבי כלשהו. בנוסף, פריקת הכתף הינו חשש שלא אומת או נשלל חד משמעית על ידי מומחה. זאת ועוד, לאור חלוף הזמן בין החשד לפריקה ועד לבדיקת האולטראסאונד האחרונה, נראה כי אין רצף טיפולי במשך שנתיים, כאשר לאור המוגבלות והכאבים להם טוען התובע נראה כי אין בממצאים אלה ממש. בעניין הממצאים הנוירולוגיים טוענת הנתבעת, כי אין בחומר שהוגש על ידי התובע, שהינו דל ביותר וישן, כדי לבסס ראשית ראייה לשם מינוי מומחה רפואי לבדיקת נכותו בתחום זה.

4.         לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הרפואי המונח בפניי הגעתי למסקנה, כי קיימת בפני ראשית ראיה המספיקה למינוי המומחה בתחום האורטופדי והנויורולוגי.

5.         כידוע גישת הפסיקה בתחום מינוי מומחה רפואי בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא גישה ליברלית. לעניין זה ראו: רע"א 1338/90 - גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח' פ"די מד (2), 216 בו קבע בית המשפט העליון את ההלכה לפיה:

"בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. אין בדברי אלה לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט."

6.         עיינתי בחומר המונח בפני והגעתי למסקנה, כי ראוי למנות מומחה בתחום האורטופדי. התרשמתי כי קיימים בחומר הרפואי המונח בפני ממצאים אובייקטיבים המהווים ראשית ראיה לקיומה של נכות אצל התובעת. כך לדוגמא הופניתי למסמך מיום 25.06.08 בו תוארה "הגבלה קלה בתנועות הצוואר" וכן "הגבלה בתנועות הכתף במידה בינונית", כך גם לגבי התחום הנוירולוגי, הופניתי לבדיקת הEMG מיום 20.09.07 בה מצויין כי הממצאים "מתאימים לנזק שורשי פרוקסימאלי" והגעתי למסקנה, כי ראוי למנות מומחה בתחום זה.

7.         לסיכום, מצאתי כי קיימת ראשית ראיה המספיקה לשם מינוי מומחה בתחום האורטופדי וכן ראשית ראייה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. אולם, בנסיבות העניין, אסתפק במינוי אורטופד, אשר יחווה דעתו באשר לצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי.

8.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לגבי זהות הצד שישא בשכרם של המומחים ולאחר שעיינתי בחומר הרפואי ושקלתי את כל הנסיבות, החלטתי כי הנתבעת תישא בשכרו של המומחה האורטופדי וכן בשכרו של המומחה הנוירולוגי, ככל שיוחלט על מינויו, וזאת, כמימון ביניים. יחד עם זאת, לכשתתקבל חוות הדעת וככל שימצא כי לא נותרה נכות אצל התובעת באחד מן התחומים הנ"ל או בשניהם, אשקול בכובד ראש את ניכוי שכרו של המומחה מן הפיצוי שיפסק לתובע.

9.        החלטה על מינוי המומחה וזהותו תינתן בנפרד.

10.        אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בהעדר הצדדים.